מועדון הג'נטלמנים - נשף מסכות

הרצף האינסופי של שבועות האופנה, שהחל בינואר בתצוגות הגברים במילאנו והסתיים השבוע בתצוגות הנשים בפאריס, התערבב השנה באופן מקרי בקדחת פורים המקומית, החג היהודי היחיד שבו כמעט כולם מדברים על בגדים ומסכימים על השינוי שהם יכולים לחולל.

לאנוין, קמפיין קמפיין סתיו-חורף 2009

הג'נטלמנים, שלא ניתן לחשוד בהם בחוסר אהדה לבגדים והתלבשות, עדיין מאוד סקפקטיים לגבי החג העליז והאופנתי הזה, כי אם בכל מקרה כולם מתחפשים מדי יום - מדוע צריך יום אחד ומיוחד בשביל לחגוג את זה? על כך ומה זה עושה לאדם שמאחורי המסיכה יורחב עוד בהמשך.

פרנק סינטרה ומיה פארו בנשף המסכות המיתולוגי של טרומן קפוטה ב-1966

אבל בינתיים, כל הדיבורים האלה גרמו לג'נטלמנים להרהר באחד המושגים הלטיניים שהם הכי אוהבים, "Costume" - מושג רב-משמעות שעדיין לא נמצאה לו מקבילה עברית מובהקת. תרגום אחד של המילה יהיה "תלבושת", בין אם היא קשורה לדת או לאום, למקצוע או להגדרה אישית של מי שלובש אותה. תרגום אחר של אותה מלה מכושפת יהיה "תחפושת", בגד שיש לו כוח מאגי, טרנספורמטיבי, אובייקט שמעניק למי שמשתמש בו את היכולת לעבור שינוי או להפוך למישהו אחר. שני המקרים - בגדים בכלל ותחפושות בפרט (גם אם יש הבדל ביניהם) - נשענים על העובדה שאובייקט ביגודי בעצם מגשים לאנשים את החלומות הכי אפלים שלהם ונותן דרור למאוויהם הקדומים והעמוקים ביותר.

אלכנסדר מקווין בקילט סקוטי

תלבושת לאומית הוא תחום מרתק הקשור בלאום או פולקלור: מחצאית הקילט הסקוטית דרך הסארי ההודי והחולצה הרקומה הרומנית ועד הקימונו היפני. לא מפליא שבישראל המתפוררת הבגד הלאומי נזנח מזמן והוא נשאר כתחפושת לפורים (אם כי זה הזמן להחזיר מוטיבים שלו, מהחאקי ועד החולצה הכחולה, לקאנון האופנתי המקומי).

לצד הלבוש הלאומי, יש לבוש מיוחד לחגים או לטקסים, לדתות ולקהילות שונות. מסוודרי חג המולד דרך החולצה הלבנה של ראש השנה, מפסח עד איסטר, מליל כל הקדושים ועד מרדי גרא והחגים הגותיים האפלים שקשורים בהם ערפדים, מתים וחוגגי אבלות. יש גם בגדים, כמו אצלנו בפורים, שנועדו לחגוג את הטרנספורמציה האקלימית שהעונה מספקת - עם סדרה שלמה של קרנבלים ברחבי העולם, שבאופן לא מקרי מסמלים את סוף שלטון החורף.

גרת' פו - אביב 2010

הג'נטלמנים תוהים האם המתח הזה, בין בגדים כתלבושת ובין בגדים כתחפושת, עומד בעצם בבסיס האופנה בכלל, ברצון לעטות משהו על הגוף ולעבור בעזרתו איזה שינוי שישפיע על המראה, על האימג' ועל הלובש עצמו. הרי אנחנו מתלבשים ועוטים על עצמנו כל יום תחפושת שונה בהתאם למקומות שאליהם אנחנו הולכים, לפעילות ולאנשים שכרוכים בהם. במלים אחרות, כולם מתחפשים כל שנה, או לפחות משתמשים בבגדים כאלה ואחרים כדי להשתנות ולעבור טרנספורמציה באמצעותם. פורים - לפחות במובן הזה - הוא הקצנה סרטוריאלית של אותו עניין.

אבל פורים הופך לא פעם לפח הזבל של (ההיסטוריה של) האופנה, יום שבו כולם נזכרים בבגדים שהם מחזיקים בחלק האחורי של הארון, בגדים שהם לא לובשים כי הם מ(ת)ביישים להוציאם מחוץ לגבולות הבית, חפצים שבמקום להוכיח את מצוינותם במהלך כל השנה הופכים למרכז תשומת הלב ליום אחד ונזרקים כלאחר יד ומסכה. חברה של הג'נטלמנים, בעלת חנות וינטג' שסגרה את חנותה לא מכבר, הודתה שזהו החג המאוס עליה ביותר רק בשל העובדה שהיא נאלצה במשך שנים, בשבוע שלפני החג הזה, לענות מאות פעמים על שאלות כמו אם יש לה מכנסי פדלפון או חולצות מפלסטיק בנוסח הסבנטיז - אותו עשור בעייתי שחלק מבגדיו מסמלים את כל הטעויות של אופנה מוגזמת, סינתטית ומגוחכת.

תום בראון

בתעשיית האופנה נדמה שהמעצבים חוגגים כל עונה מחדש את פורים: שודדי הים של גליאנו, החסידים של גוטייה, הנסיכים האפלים של ריק אוונס או אנשי המערב והאינדיאנים של פטריק ארוול. דומה שדמויות איקוניות שילדים אוהבים להתחפש אליהן משמשות מקורות השראה לגברים שהם גדלים להיות. לא מפליא שכולם רוצים מעילים צבאיים, חליפות חלל או משקפי טייסים. כולם רוצים לחזור לתחפושות של פעם, ולהעניק לבגדים שלהם קצת מהקסם הילדותי שהיה להם ושאבד במרוצת השנים.

צבא המסכות של ריק או.

עורך מגזין הסטייל של אופנת הגברים ב"ניו יורק טיימס" אמר השבוע כמה דברים מעניינים על סטייל והתלבשות, וכשהג'נטלמנים קראו אותו, הם מיד חשבו גם על התחפושת הבאה שלהם. "נצח, כשהוא קשור בסטייל", כתב סאלי סינגר, "הוא ערך שטועים בו כל הזמן. אתה לא רוצה באמת בגדים שיישארו לנצח... אתה רוצה להתלבש בפריטים שהם רלבנטיים לאופן שבו אתה חי כיום. זה הטריק הקשה - להיות עם היד על הטרנד בלי להיות טרנדי".

חמקמותה של ההתלבשות היא בדיוק ברווח הזה שבין ההתלבשות להתחפשות, בין להיות מעודכן בלי להתאמץ מדי ובין ההתלבשות הקלאסית, הא-זמנית, לזו ששייכת לרגע. הרי השורש של המילה "תחפושת" קשור בלחפש, מה ששולח את כל תהליך ההתחפשות בעקבות זהות הלובש, חיפוש אחרי התחפושת הנכונה, ובכלל - פעילות שקשורה בתהליך החיפושי, שבדרך כלל מעניין יותר מהמציאות עצמה.

לכן תחפושות טובות הן לא רק כאלה שהושקעו בהן שעות, אלא גם מחשבה, בעיקר כזו שמקשרת את התחפושת לזהות המתחפש ברגע מסויים בזמן ובמקום. כי הקשר, הרופף במתכוון, לכאן ולעכשיו, בלי להיות מפורש מדי ובלי להיות טרנדי מדי - הוא סוד כל הקסם.

במקום להתמקד בשווי התחפושת, בייחודיותה ובזמן העבודה עליה, מבקשים הג'נטלמנים להתמקד במשמעויות שלה ובאמירה שהיא משדרת. במקום שבו מתחפשים לגנרלים עם רוחות מלחמה, לחיילים שומרי המולדת ומגיני האומה, לכוכבי בידור וידוענים עלומי שם, אולי הגיע הזמן לבחור בתשובה ההיא מהילדות, תשובה שהיום נראית רלבנטית מתמיד: אולי השנה, סוף סוף, נתחפש לבן אדם.